ספר חדש מאת אורית רז

​

בשמונה וחצי בבוקר". אבא קם, נעמד לרגע וחזר לשבת. הוא נראה כמתלבט ואז הוסיף: "במכתב נאמר לי להישאר אתך ביום הראשון כמה שעות, אבל לצערי לא אוכל להישאר. אין מישהו אחר שיטפל באמא. אביא אותך לפנימייה ואחזור מיד הביתה".

שניר חש דקירת חרון בליבו. מבעד למסך של דמעות שערפל את מרחב הראייה שלו ראה איך אבא בוחש סוכר בכוס התה שהכין לאימא קודם לכן ומעמיד אותה על הצלחת עם העוגה. "כדאי שתסדר את הדברים במזוודה ותלך לישון מוקדם. מחר מחכה לך יום לא קל". "אני יודע!"

              

זהו סיפורו של שניר, שכמו רבים מחניכי פנימית טוקאיר, היה הכרח להוציאו מן הבית ולתת לו מענה חינוכי חלופי. פנימיית טוקאיר, שנוסדה עם קום המדינה על ידי משה טוקאיר, קלטה ילדים שנשלחו אליה מטעם שרותי הרווחה מכל רחבי הארץ. מדובר בפנימיית בנים ארצית, המיועדת לילדים בעלי מנת משכל תקינה עם רקע של משברים במשפחה.